האחרונות מתקיים שיח נרחב על חקלאות עירונית, הנתפסת לא פעם כ”תרופת כל” למגוון רחב של סוגיות חברתיות, בריאותיות וסביבתיות, ובכללן בטחון מזון. בעבודה זו אנו מניחים בסיס מושגי ברור בנושא חקלאות עירונית, ובוחנים באיזו מידה יכולה החקלאות העירונית לתרום להתמודדותה של ישראל עם סוגיות הקשורות לבטחון מזון, תוך מענה לתחרות הגוברת על משאבי הקרקע.

מתוך סקירת הספרות וניתוח מפורט של פוטנציאל הייצור של חקלאות עירונית בישראל עולה, שהיא יכולה לספק לכל היותר 5% מהצריכה הכללית של ירקות ופירות. בחינת תוכניות בנושא חקלאות עירונית המקודמות על ידי ערים וממשלות בעולם מעלה כי אין בנמצא מדיניות של חקלאות עירונית המוכוונת לבטחון מזון.

מצד שני, לחקלאות העירונית הקהילתית יתרונות רבים בתחום התזונתי, הבריאותי, הסביבתי, החינוכי והחברתי, המצדיקים את המשך פיתוחה, תוך התמקדות בהקשרים הקהילתיים והעירוניים.