בלוג
היום שאחרי : על ערים מתכווצות, דטרויט וחקלאות עירונית
בחודשים האחרונים , בצל המלחמה ואירועי השבעה באוקטובר, החל להתפתח שיח נרחב בנושא השיקום העתידי של האזורים אשר נפגעו במהלך הלחימה. מתוכניות להוספה של ישובים חדשים ועד למגוון רחב של מסמכי מדיניות וכתבות שפורסמו בנושא העוסקים בהיבטים שונים של השיקום משיתוף תושבים ועד הטמעה של עקרונות חדשים לתכנון. אם זאת הנחת היסוד של השיח שהתרחש עד כה, היא ששיקום האזורים שנפגעו כולל בתוכו שיבה של התושבים שפונו ואף גידול של האזורים והערים שנפגעו במהלך הלחימה. אך ככל שלחימה מתמשכת ומשבר האמון בין הממשלה לאזרחים מתרחב, אין זה מופרח להניח שביום שאחרי רק חלק מן התושבים ישובו לבתיהם וכי אותם ערים ואזורים יחוו הגירה שלילית בלתי נמנעת.
כאשר אנחנו חושבים על פיתוח עירוני או אזורי, אנחנו חושבים באופן כמעט אוטומטי , על גידול דמוגרפי או פיזי של העיר. על תוספת של שכונות חדשות , בנייני משרדים, אנשים , חניות , כבישים וכיכרות תנועה עם פסלים מכוערים. גם אם הגידול לא כוללת תוספת של שטחים חדשים מחוץ לגבולות העיר הכיוון ברור , עוד אנשים, עוד עבודות, עוד תשתיות. אבל מה קורה כאשר אין ביקוש לעוד שטחי משרדים או בתים ? מה קורה שהאוכלוסייה של העיר מתכווצת באופן דרמטי ? והאם קיטון זה בהכרח דבר רע ?
אחת מן הערים אשר מנסה להתמודד עם שאלת הקיטון היא עיריית דטרויט, אשר בתקופת השיא שלה בשנות החמישים שיכנה יותר מ1.8 מיליון בני אדם בעוד היום מתגוררים בעיר כ620 אלף איש. הגורמים מאחורי תהליך הקיטון של העיר הם מורכבים, מירידת קרנה של תעשיית הרכב האמריקאית בשנות השבעים בעכבות עליית מחירי הנפט ועד לבעיות ניהוליות, אך התוצאה נותרה בעינה – יותר מדי עיר ביחס להיקף התושבים המתגוררים בה. לעודף העירוני הזה יש מגוון רחב של השלכות , מעלויות גבוהות של תחזוקה, למגוון השירותים העירוניים ועד לתחבורה הציבורית הנדרשת לשרת שכונות ריקות למחצה.
אחת מן האסטרטגיות העירונית אשר משמשות על מנת להתמודד עם בעיות אלו היא אסטרטגית “קיטון חכם”* אשר בליבה עומד התפיסה שבמקום לנהל קרב נואש להשיב את היקף האוכלוסייה לקדמותו, יש לראות בקיטון העירוני כהזמנות לתכנון מחדש של העיר תוך הסבה של שטחים נרחבים לשימושים אלטרנטיביים. תפיסה זו באה לידי ביטוי בתוכנית האסטרטגית של עיריית דטרויט אשר הגדירה חלקים נרחבים במרחב העירוני בתור אזורי נוף פרודוקטיביים אשר יכולים לשמש בתור שטחי חקלאות עירונית הכוללים חממות ומבני עזר עירוניים. מדיניות זו משתלבת במסגרת היוזמות הקיימות בתחום החקלאות העירונית בדטרויט אשר זכו לפרסום בשנים האחרונות.
אך האם זה באמת עובד בפועל? במסגרת מחקר משנת 2022, שבחן את הלאוור איסט סייט (Lower East Side) של דטרויט, נמצא שרק אחוז אחד מן השטח הפוטנציאלי לחקלאות עירונית באזור (חלקות פנויות) משמש בפועל ליצור חקלאי. המחקר בחן גם את הגידול של השטחים החקלאים לאורך זמן (בין 2010-2016) ומצא כי על אף שחל גידול משמעותי בהיקף השטחים החקלאיים (עליה של 89%), עדיין מדובר בהיקף שטחים קטן במיוחד העומד על 25 דונם בלבד (Newell et al, 2022). לשם השוואה בדטרויט יש בסביבות 51 קמ”ר של חלקות פנויות. אם זאת, חשוב לציין שהסבה של שטחים קיימים לשטחי חקלאות עירונית היא רק כלי המשמש את העירייה במסגרת מדיניות הקיטון החכם.
אנחנו עדיין בעיצומה של המערכה וקשה לחזות מה יהיו ההשלכות של אותה מערכה על הערים והישובים המפונים. אך אם יש משהו שהימים הקשים הללו לימדו אותנו הוא שאנחנו חייבים להרחיב את גבולות הדמיון שלנו בכל הנוגע לעתיד.
*(smart shrinkage)
City of Detroit, urban agriculture ordinance (2013).
City of Detroit. (2012).Detroit future city strategic framework.
Smart shrinkage: the alternative use of abandoned urban spaces – Domus (domusweb.it)