בנוגע לסוגיית ההיצע והביקוש, חשוב לזכור זה לא תמיד חד וחלק. יש מקרים בהם יש מיזמים גדולים בוחנים סוגיות של היצע וביקוש כחלק מן הערכה של הכלכליות של הפרויקט אבל במקרים אחרים בו השטח המסחרי זניח לא תמיד הדברים נבחנים לעומק. היקפים של שטחי מסחר עשויים להצטבר ללא הרבה היגיון תכנוני או מסחרי ולמנוע שימוש טוב יותר בשטח עירוני יקר ערך. בנוסף לערים יש אינטרסים נוספים מעבר לשיקולים כלכליים, מנגישות טובה יותר לשירותים לאוכלוסיות מוחלשות ועד ליצירת רצף עירוני התומך בהליכה ברחוב.

זה במיוחד חשוב היום לאור המהלכים לתכנון מחדש של ערים ואזורים אשר תוכננו בעבר על בסיס תפיסה פרברית המתבססת באופן ניכר על התניידות ברכב פרטי ועל מיעוט של שירותים (מסחרים ואחרים בתוך השכונות) ועל תוכניות תחבורה המוקדמות בערים השונות. לדוגמא במסגרת תוכנית הבינוי לאורך צירי הרכבת הקלה בירושלים יש אפשרות לייצר חזית מסחרית אורך כלל הצירים העתידיים של הרכבת הקלה. אם ניקח בתור דוגמא רק את הקו האדום הקיים מדובר בלא פחות מ13 קילומטר מקצה לקצה , לשם השוואה רחוב דיזינגוף בתל אביב משתרע לאורך של 2.5 קילומטר בלבד.   

המגמות הקיימות מחייבות לייצר איזה היגיון מתחלל סביב הפריסה של המסחר העירוני בעיר שהוא מעבר לגחמות של יזמים או וועדות תכנון. זה לא אומר שאנחנו צריכים לסמן חזית מסחרית של כל חנות פינתית אבל בהחלט יש מקום לגיבוש תפיסה אסטרטגית יותר אשר לוקחת בחשבון מגוון רחב של שיקולים. לדוגמא, התוכנית הכוללנית של דבלין מקדישה פרק שלם למרכז העיר ומסחר עירוני בכללותו, במסגרתו מייצרת היררכיה ואפיון של רשת הרחובות המסחריים במרכז העיר , מרכזים מסחריים אזוריים ומרכזים שכונתיים.

בקיצור לא חסרה עבודה.

שווקים בברצלונה 1

שווקים בברצלונה 2     

תוכנית של דבלין 

כתבה מעניינת בשפת רחוב על ציר הרקל