בפוסט הקודם שפרסמתי כתבתי סיבות בגינם ערים שונות בעולם פועלות בתחום המזון עסקתי בעיקר בשאלה למה ערים צריכות לעסוק בנושא. ואכן יש מגוון רחב של סיבות בגינם ערים צריכות לפעול באופן נרחב יותר בהקשרים של מזון ותזונה ברמה המקומית. אחד מן הצעדי המדיניות המעניינים שערים שונות ברחבי העולם מקדמות (בדרגות שונות של הצלחה) הוא הקמה של שווקי איכרים למכירה של תוצרת טרייה. כאשר המטרה נעה בין תמיכה ביצור החקלאי ועד להורדה של מחירי המזון (או הגברה של ההשגיות באקדמית)

אני יודע מה אתם (או לפחות חלקכם) חושבים “זה נחמד אבל בהתחשב בבלאי , בעליות התובלה וכל אופציה סביב הארגון של שווקים מעיין אלו , הרשות המקומית לא ממש יכולה להתחרות עם השוק הפרטי “וזו אכן ביקורת לגיטימית כנגד מיזמים מהסוג הזה, ובתור מישהו שפעם ניסה לארגן שוק ירקות ופירות במסגרת קופארטיב מזון בירושלים אני בהחלט יכול להבין מדוע זה עשוי להישמע כמו צעד מדיניות לא חכם במיוחד.

אבל הבעיה העיקרית עם התזה הזו שיש לנו לא מעט מקרים שזה עובד במגוון הקשרים עירוניים. הדוגמא הכי מפורסמת היא עיריית בלה הוריזנטה בברזיל אשר יזמה הקמה של שווקים מקומיים במחיר מפוקח במטרה לשפר את ההישגיות של ירקות ופירות לאוכלוסיות מועטות יכולת. לפני סקירות ומחקרים שונים שנערכו לאורך השנים נראה שלפחות בכל הנוגע לבלה הוריזנטה בברזיל המדיניות העירונית אכן הצליחה להגביר את ההשגיות ונגישות של תוצרת טרייה לתושבים.   

גם במדינות מערביות יותר (או בצפון הגלובלי) אנחנו יכולים למצוא מחקרים שמצביעים על היתרונות של שווקי איכרים מקומיים. סקירה שנערכה 2015 על ידי מכון מחקר בריטי (Institute of Place Management)  מצביעה על כן ששווקי איכרים מקומיים (ושווקים מקומיים בכלל) יכולים להציע מגוון רחב של יתרונות ברמה הכלכלית, החברתית והבריאותית. לדוגמא במסגרת הסקירה מצוינים שתי מחקרים שעוסקים בהשפעה של שווקים איכרים מקומיים על הקשרים של בריאות הציבור. במחקר אחד שנערך בקנדה נמצא שיש השפעות של שווקים איכרים מקומיים על נגישות לתוצרת טרייה בפרוורים כאשר במקביל במסגרת מחקר אחר שנערך בארצות הברית מצא קשר בין מיקום של שווקים איכרים באזורים לא מטרופוליטניים לבין השמנה.