אחד מן הנושאים לא צפויים שגדס עסקה במסגרת הדו”ח (אם אתה לא מודע לכך שהוא גם פרופסור לבוטניקה) הוא העובדה שהוא מקדיש מספר עמודים לא מבוטל לעיסוק בגידול ירקות ופירות בתל אביב. הוא פותח בהבעת צער נכוח המעבר של התחנה לחקלאות ניסיונית מהמיקום שלה בתל אביב לרחובות ומדגיש את היתרונות שבעבודת הגינון מגיל צעיר גם אם לא יעסקו בבגרותם בעבודה כפרית או חקלאית. במסגרת זו גדס את הצורך בחינוך לחקלאות מגיל צעיר כדרך להתמודד אם ההוויה המכניסטית של העידן התעשייתי.

על מנת לעודד פעילות גינון בעיר בקרב מבוגרים וצעירים הוא מציע להקים אגודת גננים בתל אביב שתתמוך בגינון עירוני ומביע אכזבה מכך ששטחי הגינות בתל אביב לא כוללים יותר עצי מאכל. בנוסף הוא מציע שתילת עצי תות בחצרות הבתים על מנת לתת מענה לתעשיית המשי, רכישת חלקות ירק משותפות לטובת הפועלים ופיתוח השטחים בין הבניינים כשטחי גינון. הוא מודה בעצמו שחלק מן התפיסות שלו נגועות במידה רבה של אידיאליזם אולם הוא חותם חלק זה במילים הבאות:

“תל אביב , בוודאי יכולה להיות – חייבת להיות – הוכחה חייה ועכשווית להרמוניה הזו של מחשבה ומעשה בכל הכיוונים. היכן יכולים להיות התחלה טובה יותר מאשר להפיץ ברחובות העיר את הדגלים הירוקים וסמלי הפירות בארגמן וזהב.” פרדריק גדס 1925

דו”ח תכנון העיר יפו תל אביב ע”י פטריק גדס (1925). תרגם : אליעזר פרנקל. הוצאת סדנא לעיצוב ואדריכלות תל אביב 1993.