במסגרת זו הם פירטו מספר סיבות מרכזיות ביניהם היא העובדה שמזון לא נתפס כבעיה שצריך לפתור. במחצית השנייה של המאה העשרים מזון הפך לזמין ונגיש בהרבה בהשוואה לעבר בעכבות שיפורים ביצור החקלאי (המהפכה הירוקה). בנוסף בשלבי ההתגבשות של העיר המודרנית הנושא של מזון מותג כעיסוק הקשור בעיקרו למרחב הכפרי, אשר גם הוא הופרד רגולטיבית מן העיר עצמה. שיפורים ביצוא ובלוגיסטיקה הפכו את ההקשר בין העיר למרחב החקלאי המיידי לפחות משמעותי עבור תושבים וקובעי מדיניות. תושב חדרה לא יודע היום אם המלפפונים שלו הגיעו ממושב אחיטוב או מטורקיה.  

בעכבות המשבר המזון העולמי ב2007-2008 וההבנה המתגבשת בדבר ההשלכות של משבר האקלים על החקלאות. ערים, גורמי ממשל ואקדמיה החלו לקדם מדיניות עירונית הנוגעת למזון. כלל בכל עיר או מדינה הסיבות בגינם רשויות מעוניינות לקדם מדיניות עירונית כוללת בנושא הם מגוונות, אך יש מספר מוטיבציות שחוזרות על עצמן שוב ושוב. מוטיבציה אחת היא הרצון לעבור לתזונה מקיימת, נוכח ההשפעה המהותית של יצור המזון הגלובלי על ההתחממות הגלובלית. כמו כן, ערים וגופי ממשל מעוניינים למתן השפעות של מכלות כרוניות (השמנה, סוכרת וכו) אשר נובעות מתזונה לקויה ומצריכה עודפת. מנגד במדינות עולם שלישי (או בדרום הגלובלי) ערים מנסות להבטיח ביטחון תזונתי בסיסי עבור התושבים. ככל, מזון מהווה הוצאה המשמעותית ביותר עבור תושבי הערים אחרי דיור (ובמקומות מסוימים ההוצאה המשמעותית ביותר). ההוצאה על מזון והצריכה שלו משתקפת כמו כן בפערים הכלכליים בין המעמדות השונים ועל כן מדובר) בנוסף לכל) גם בבעיה חברתית. תוסיפו על זה את הקונפליקטים שבין המרחב החקלאי לבין המרחב העירוני ואת העובדה שמזון ויצור מזון מהווים חלק מן התרבות המקומית וקיבלתם הרבה מאוד סיבות למה כן חשוב להתעסק במזון.

עכשיו השאלה המרכזית היא איך? בשביל זה אני אצתרך פוסט הרבה יותר ארוך

מקורות

 Pothukuchi, K., and J. Kaufman. 2000. “The Food System: A Stranger to the Field.” Journal of the American Planning Association 66, no. 2: 113–24.

APA (American Planning Association). 2007. American Planning Association Policy Guide on Community and Regional Food Planning. Prepared for the APA Legislative and Policy Committee. April.