“כל שמסוגל האדם להתרחק מהחיים המלאכותיים (החשובים כשלעצמם) של הציווליזאציה המודרנית, ויכול לעמוד פנים אל פנים מול הטבע הפראי והראשוני, כפי שיצא מידי הבורא – ומבחינה זו המדבר הוא המקום האידיאלי ביותר – מסוגל הוא יותר לעמוד על אמיתות ההוויה ויעוד האדם עלי אדמות. לאושרנו, יש עוד הרבה מדבריות במדינת ישראל, אולי יותר מדי. כאן רואה האדם יצירת אלוה כפי שהיתה בראשיתה – פראית, איתנה ונוראת הוד. והוא מבקש ומוצא בתוכו הכוחות הדרושים לתקנה, ועל ידי כך הוא נעשה שותף לקדוש ברוך הוא ביצירת העולם.” (דוד בן גוריון)

בן גוריון ומדינת ישראל לא היו היחידים אשר ניסו במשך שנים ל”הפריח את השממה” ולהפוך את המדבר לגן ירק , שכנינו מדרום (המצרים) ניסו במשך שנים להפוך את המדבריות שלהם לגן ירק בתעוזה (ובהתעלמות כמעט מוחלטת מתושבי המדבר הקיימים) שלא הייתה מביישת את בן גוריון. החלומות המצריים אודות פיתוח המדבריות החלו עוד בתקופת המלוכה המצרית לפני מהפכת הקצינים ב1952. כבר בתחילת המאה ביזמתו של המלך עבאס חלמי השני התרחבה מערכת הרכבות מזרחה עד למארשה מטרוח. אם זאת המהלכים המשמעותיים של פיתוח המדבר (על כל התוכניות המתלוות אליהן) החלו רק לאחר הפיכתה של מצרים לרפובליקה.  

בתחום החקלאות נעשו מאמצים רבים להרחיב את תחום האדמות המעובדות אל המדבר, נושא  חשוב במיוחד על רקע העובדה כי מצריים רבים מתפרנסים מחקלאות. כלל הנתונים הממשלתיים סותרים ברובם ואינם מסתדרים עם המציאות בשטח במסגרתה הממשלה מרבית הפרויקטים הגדולים אותה ניסתה הממשלה לקדם לא עמדו ביעדים המקוריים. המיזם הגדול והשאפתני ביותר מבינהם מיזם העמק החדש כלל הקמת עיר חדשה במדבר המערבי ובניית תעלת מים מאגם נאצר למדבר המערבי אשר תתפצל לארבע תעלות משנה כך שאורכה הכולל יגיע 257 קילומטר. במסגרת התכנון כחמישה מליון תושבים היו אמורים להתיישב במדבר לצד 2.2 מיליון דונם של שטחים חקלאיים. כיום לאחר שהושקעו כספים רבים כמות התושבים והאדמות החקלאיות המעובדות היא זניחה למדי.