לפני מספר ימים פורסם בעיתון הארץ ראיון עם עופר גרידינגר, ראש אגף תכנון לשעבר בעיריית ירושלים בנושא תכנון העיר בעבר ובהווה. במסגרת הראיון נדונה , בין השאר, תוכנית רכס לבן הבנויה במדרון של הרכס בו ממוקמים המושבים אורה ועמינדב. לתפיסתו של המרואיין הדבר ההגיוני לעשות (אך החסר היתכנות פוליטית נוכח התנגדות הצפוייה של תושבי אורה ועמינדב) היה לבנות את השכונה חדשה על הרכס במקום בו ממוקמים המושבים במקום על גבי המדרון ובכך להימנע מפגיעה בשטחים פתוחים. (זה כמובן קצת יותר מורכב מבחינה תיכנונית בהתחשב בסוגייות רבות אחרות)

אף על פי שהפיכה של מושבים לשכונות עירוניות אינו מראה שרואים על בסיס יום יומי הוא גם לא חסר תקדים לא בארץ ולא בעולם. הגבול שבין העיר לכפר אינו חקוק בסלע וכפי שמרמזים השמות של ערים רבות בישראל (כפר סבא, כפר יונה וכפר קאסם) ההיסטוריה התיכנונית והעירונית צועדת לרוב מהכפר לעיר. לא תמיד המעבר הזה הוא בינרי ביסודו, מקומות אשר מזמן כבר מהווים ישובים עירוניים (או ליתר דיוק פרוורים עירוניים) עדיין ממשיכים להגדיר את עצמם ככפריים. לדוגמא תוכנית המתאר של קדימה צורן גררה כ78 התנגדויות אשר על אחת מהן היו חתומים כ2000 תושבים אשר שאפו לשמר את ההוויה ה”כפרית” של הישוב על אף שכבר מזמן לא ניתן לדבר על קדימה צורן בתור כפר או ישוב חקלאי.

גם בירושלים אנחנו יכולים למצוא תקדים להפיכה של ישובים כפריים חקלאיים ביסודם לשכונות עירוניות דוגמת מלחה ועין כרם אשר לפני מלחמת העצמאות היו ישובים חקלאיים פלסטינים אשר היוו חלק משמעותי מן העורף החקלאי של העיר. אם זאת בניגוד למה שניתן היה לחשוב השינוי לא התרחש בעכבות המלחמה, למעשה במשך מספר שנים לאחר המלחמה היה ניסיון להפוך את עין כרם , מלחה וליפא למושבים חקלאיים. היו לכך מספר סיבות היסטוריות מהצורך להגביר באופן ניכר את יצור המזון עכב הניתוק של ישראל מן הפלסטינים ומן העולם הערבי אשר סיפק חלק לא מבוטל מן התצרוכת החקלאית של הישוב, לרצון לספק תעסוקה להמוני עולים חדשים לשאיפה להכליל בקרבתה של ירושלים שטחים חקלאיים אשר יכולו לכלכל אותה במקרה של מצור ממושך כפי שהתרחש בזמן מלחמת העצמאות.

ניסיון זה להפוך את הכפרים הפלסטינים למושבים עבריים לא צלח בטווח הארוך והם סופחו לבסוף לעיריית ירושלים. לדוגמא במקרה של מלחה ניתן למצוא כתבה בעיתון הבוקר מ1950 בה מתואר כי בעכבות ההכללה של מלחה בתוך אזור התכנון של ירושלים מחלקת ההתיישבות של ההסתדרות הודיע לתושבים בפתאומיות כי הם נדרשים להחזיר את הציוד החקלאי שהוקצה להם שכן הם אינם כפר יותר. בתורם תושבי מלחה תהו מה עליהם לעשות בתור תושבים עירוניים. פעם פשוט יכולת פשוט להודיע לאנשים שהם עיר, היום ישובים פרוורים אשר איבדו מזמן כל צל של הוויה חקלאית או כפרית נאחזים בזהות הכפרית על אף המחיר החברתי והסביבתי הכולל של היאחזות זו. בכנות בכל אחת מן האופציות יש מידה גדולה של אבסורד.