אז מה ערים מתכננות ליום שאחרי הקורונה ? איך משקמים את הכלכלה והעיר אשר ספגה מכה אנושה בשנה האחרונה ? האם אנחנו בכלל רוצים לחזור לאותה נקודה או שמא אנחנו לנצל את המשבר על מנת לחולל שינויים יותר רחבים ? אלו שאלות שעולות בפורמים רבים בימים אלו, אך פעמים רבות הם נותרות בחלל האוויר ללא מענה משמעותי ומתחלפות בתהיות סביב ארוחת הצהריים.

 

אחת מן הערים אשר כבר עכשיו החלה לתכנן ליום שאחרי הקורונה היא עיריית בריסטול בבריטניה אשר פרסמה כבר בחודש אוקטובר האחרון תוכנית אסטרטגית לשיקום של העיר בעכבות המשבר. בשונה מן התוכנית של עיריית סן פרנסיסקו שדנתי בה בפוסט הקודם התוכנית אותה הם מציעים מתמקדת יותר ביצרת סדרי עדיפיות אסטרטגים מאשר פירוט של כל אחד מצעדי המדינות לתוכנית קונקרטית. לגישה זו יש חסרונות ויתרונות שכן ככל שתוכנית מפורטת יותר פשוט יותר להביא אותה לידי ביצוע אך היא גם נותרת הרבה פחות גמישה.

 

התוכנית עצמה מחולקת לשלושה חלקים שונים העוסקים באנשים ועבודות (People and labor market), עסקים והשקעות(business and investment) ומקומות בבירסטול (Bristol places). החוט המקשר בין כל החלקים שללו הוא הדגש החברתי והרצון של העירייה להשתמש במשבר הזה כהזדמנות לצמצם פערים חברתיים בין תושבים ובין חלקים שונים בעיר. לדוגמא בחלק הדן במקומות בבריסטול אנחנו רואים שבראש סדר העדיפיות שמים את השימור של מרכז העיר בתור יעד מרכזי לקניות לצד טיפול באבטלה בדרום בריסטול. דוגמא נוספת ניתן למצוא בחלק הדן בשוק העבודה בוא אנו רואים כי העירייה שמה דגש על מתן הכשרה מקצועית לאנשים מאוכלוסיית מוחלשות אשר נפגעו באופן נרחב במסגרת המשבר הנוכחי.

 

תוכנית זו שפורסמה כבר באוקטובר הינה ביסודה תוכנית מקדמית אשר עתידה להפוך לתוכנית מפורטת בעתיד. על מנת לחדד את התוכנית ולפרט אותה עירייה החליטה במהלך החודשים האחרונים לערוך הליך שיתוף ציבור רחב הכולל סקר שנשלח ל12000, וועדת תושבים מלווה בת 60 אנשים המבוססת על הליך בחירה אקראי מתוך 700 תושבים שנענו לקריאה של עיריית בריסטול להשתתפות בוועדה. אפשר כמובן לחלוק על האסטרטגיה שמציעה עיריית בריסטול ועל היכולת לממש אותה אולם עצם המוכנות להתחייב על סדרי עדיפיות ולכוננן הליכים שיתופיים בוני אמון בין הממשל המקומי לבין התושבים מציבה את בריסטול בנקודת פתיחה טובה יותר מעיריות רבות בעולם ואף ממשלות רבות באגף המזרחי של הים התיכון.