בלוג

למי יש זכות על הכביש ?

אחד מן היתרונות של ידיעת ההיסטוריה היא היכולת להקנות לנו נקודת מבט רעננה ושונה אודות החוויה האנושית. במסגרת שיטוט באתר עיתונית יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית מצאתי את הידיעה הבאה אודות ספירת תנועה אשר בוצעה בתל אביב בעשרה ביולי 1929, קצת לפני המאורעות הגורליים של אותו הקיץ. שימו לב ליחס בין כמות רוכבי האופניים (4274) לכמות הרכבים הפרטיים והמרכבות (988) ברחוב אלנבי, יחס של ארבע לאחד לטובת רוכבי האופניים. מאוחר יותר באותו המיקום בשנת 2018 כ89 שנה לאחר הספירה שבוצעה על ידי עיריית תל אביב במחצית הראשונה של המאה העשרים חברת נת”ע ביצעה ספירה נוספת באותה נקודה עצמה כחלק מן ההכנות לקו הרכבת הקלה העתיד לעבור באזור.
 
רציתי לעשות השוואה בין כמות רוכבי האופניים בשנות העשרים למצב כיום אך נת”ע לא טרחה לספור אותם. הנתונים בכללותם מתייחסים רק לרכבים פרטיים (10452) מסחריים (1143) אוטובוסים (1603) ומשאיות (179), אך בהתחשב בכך שמדובר ברחוב משמעותי ללא תשתית אופניים סביר להניח שהכמות של של רוכבי אופניים קטנה יותר בהשוואה לשנות העשרים.
 
לכאורה ההגיון מכתיב כי ככל שהעיר גדלה ומצטופפת שיטות ההתניידות של התושבים אמורות להפוך ליעילות יותר ככל שעובר הזמן, אולם במקרה הנוכחי דווקא שיטת התחבורה הכי פחות יעילה אשר גוזלת הכי הרבה משאבים (וזאת מבלי להזכיר את את הנזק הסביבתי הנלווה) דחקה במהלך השנים צורות אחרות של התניידות. כעת עיריית תל אביב במסגרת התוכנית האסטרטגית לאופניים 25-25 מתכננת לסלול שביל אופניים לאורך רחוב אלנבי ולהחזיר אותנו לשנות העשרים העליזות (מינוס המאורעות). אולם עד שזה יקרה, בפעם הבאה שבו רכב פרטי כמעט דורס אותכם, אתם מוזמנים לצטט לו את ספירת התנועה שערכה עיריית תל אביב בשנת 1929 ולהזכיר לו שאתם הייתם כאן קודם.